הגיטריסט החשמלי הכבד הזה ידוע בעיקר בזכות הקלטותיו עם להקת Trixter. יחידה מאוחרת יותר שהוביל בכוחות עצמו, 40 רגל. רינגו, נראה שאבד בדשדוש של להקות עם שמות שהמידות משחק בהן חלק חשוב. לטריקסטר יצא מוניטין בשנות ה-80 המאוחרות ובתחילת שנות ה-90 עם להיטי רדיו כמו "תן לי טוב" התובעני, "אחד למיליון" יוצא הדופן ו"כניעה" המפרגן. הלהקה מניו ג'רזי, שהוקמה במקור ב-1983, נהנתה מתקופה של סיבוב וידאו כבד ב-MTV. אולם אז חל שינוי באופנת הרוק. להקות חדשות, כבדות יותר אך נטורליסטיות יותר כמו פרל ג'אם ובמיוחד נירוונה הפכו את כל הקונספט של קבוצות כמו טריקסטר ללא רלוונטי.

השינוי הזה בסגנונות הרוק, עליו קוננו מאזינים רבים כתחילת הסוף של הפאנק הלא-מסחרי, היה הסוף של הסוף עבור להקות מסוג טריקסטר, שנחשבות לא אופנתיות חסרות תקנה כמו צמרמורת של רוד סטיוארט - התספורת, ש הוא. בתוך כמה שנים להקת Trixter לא תרמה יותר, אלבום הלייבל הגדול השני שלה שיצא עם הייפ או פרומו דלים. בראון ושותפה לשעבר של הלהקה PJ Farley הרכיבו 40 Ft. רינגו כניסיון להתבסס מחדש בתעשיית המוזיקה החדשה, שכמעט לא משופרת. הגיטריסט תיאר את הקבוצה החדשה בראיונות שונים כפופ קשה, מלודיה כבדה ורוק הארד מלודי. בשמו של הביטלס כהשפעה חשובה, בראון מודה גם ששם הלהקה הגיע מהערה מקרית בהקרנה של אחד מסרטי ה-Fab Four, כשהמתופף הכריזמטי מילא את המסך הרחב עם תקריב. הגיטריסט מתעסק עם הפקת אמנים לא חתומים בסטודיו שלו וגם עושה עבודת ג'ינגל מסחרית ופסקול סרטים. הוא די מיומן בגיטרה סלייד ואימץ את הסגנון הזה יחד עם הווריאציות האקוסטיות שלו כמו דוברו לסגנון מוזיקה המזוהה יותר עם ה-whammy bar מכופף המיתרים.