פיתול של גורל, או יותר נכון, פיתול של פרק כף היד, הפך את דונלד "באק דהרמה" רוזר לנגן גיטרה.

מוקף במוזיקה כשהתבגר, רוזר בילה את שנותיו המכוננות בהאזנה לאביו, סקסופוניסט ג'אז מוכשר, ובאופן טבעי נמשך לאמנויות המלודיות ככל שהשנים התקדמו. כילד, רוזר השתעשע לזמן קצר באקורדיון, אבל כשהפלישה הבריטית נחתה בקול רם על חופי ארה"ב, הוא סוף סוף גילה את ייעודו האמיתי: רוק אנד רול. אהבתו הראשונה של באק לא הייתה הגיטרה. הוא החל את מסעו לאגדת הרוק כמתופף.

אבל כפי שקרה, הגורל התערב מוקדם, כאשר רוזר הצעיר שבר את פרק כף ידו השמאלית במגרש הכדורסל. הוא לא הצליח לדכא את האנרגיות המוזיקליות שלו, הוא התחיל להתעסק עם הגיטרה במהלך ההחלמה שלו. לאט לאט עלתה ההבנה שהוא נהנה למרוט גיטרה בדיוק כמו לדפוק סקינים, והשאר היסטוריה של רוק.

בעקבות קורס המוכר לרוב המוזיקאים הצעירים, ניגן רוזר בסדרה של להקות כיסוי במהלך שנות התיכון שלו. חיקוי ליקוקים מהתקליטים האהובים עליו בהתחלה, לא לקח לו הרבה זמן למזג את ההשפעות של גיבורי הגיטרה שלו לסאונד וסגנון משלו.

רק לאחר שהגיע למכללת קלארקסון בניו יורק החלו היסודות לקריירת הרוק המפוארת שלו ליפול על מקומם. הוא הצטרף ללהקה שכללה את המתופף המקורי של BÖC אלברט בושאר. השניים פגעו, והמשיכו לשחק יחד לסירוגין בזמן שלמדו בבית הספר. בסופו של דבר, שניהם פותו הרחק מעיסוקים אקדמיים - רוזר מתואר פוטנציאלי בהנדסה כימית - על ידי האפשרות המפתה ליצור מוזיקה במשרה מלאה. נטשו את האקדמיה למען טבע הפרא של לונג איילנד, הם נחתו ב"בית להקה" שכור ליד אוניברסיטת סטוני ברוק עם עוד כמה מוזיקאים, וה-Soft White Underbelly נולד.